הקטע הזה נכתב ברגע הכי ספונטני שיכול להיות ,כנראה בגלל זה אני אוהבת אותו כל כך ..
כשציפור מתיישבת ,
על הענף הכי ארוך,
שעל העץ הכי גבוה .
ומסתכלת מסביב ,
אל יופי השמיים,
שנמצאים תחתיה.
שציפור נועצת את טפריה,
בחרק הכי עסיסי,
שעל שעל הענף הכי ארוך,
שעל העץ הכי גבוה,
והוא כמו טרף קל
כמעט מבקש להאכל.
כשציפור פורשת את כנפיה,
אך אינה מצליחה לעוף ,
וקוראת לחבורתיה-
שיבואו עד אליה.
אך מי תגיע ?
אל הענף הכי ארוך
שעל העץ הכי גבוה ?
;){kind=link}